זה התחיל קצת שונה מהרגיל.
פותחים קופסה, קלפים, משימות...
אבל אז בא קלף אחד – עם שאלה פשוטה כזאת, אפילו קצת תמימה.
ואחד עונה.
והשני עוצר.
ומקשיב באמת.

פתאום בכלל לא מדברים על מספרים.
רק על מה שחשוב לכם.
על מה שלא העזתם לדבר עליו אף פעם ככה, רגוע.
יש רגע של שקט – כזה לא מלחיץ.
ואז צחוק.
כי פתאום מישהו נזכר בהוצאה מצחיקה, או בסיפור ישן,
ופתאום זה מרגיש כמו… שיחה זוגית רגילה. נעימה. בלי האשמות. בלי התגוננות.

שעה עוברת – ואתם לא שמים לב.
אבל משהו בפנים התיישב.
לא סידרתם את כל התקציב.
אבל פתאום ברור מה חשוב.
ומה אתם רוצים.
ואתם – ממש – באותו צד.